פרשנות | כרוניקה ידועה מראש: הכשל המודיעיני הרוסי באפגניסטאן ואוקראינה
הערכת המודיעין נועדה לתת פרשנות למציאות הידועה. בין ההטיות ניתן לציין למשל הערכת חסר או הערכת יתר של היריב, תופעת ה"עדר", דיסוננס קוגניטיבי או אלמנטים ארגוניים ופוליטיים אחרים. בשתי המלחמות של רוסיה - אפגניסטאן ואוקראינה, הטיות אלו באו לידי ביטוי - והביאו לכישלון המודיעין
אייל פינקו
| 07/04/2022
https://t.me/mod_russia_en/719
בליל ה- 24 לפברואר פלש הצבא הרוסי לאוקראינה. על פי תוכניות המלחמה הרוסית, המערכה על אוקראינה הייתה צפויה להסתיים בתוך שבועיים. הכוחות הרוסיים פלשו והחלו בניסיונות למיגור הצבא האוקראיני. מעבר לבעיות המבצעיות והלוגיסטיות של הצבא הרוסי, נתקלו כוחותיו בהתנגדות אזרחית קשה לה הם לא ציפו. נכון לכתיבת שורות אלו, כשישה שבועות לאחר תחילתה, נראה שסופה של המערכה על אוקראינה עוד רחוק.
ב- 8 ליולי 2021 הודיע ג'ו ביידן, הנשיא האמריקאי, על הקדמת יציאת הכוחות האמריקאיים מאפגניסטאן לאחר 20 שנים. הכוחות האמריקאיים נסוגו מאפגניסטאן ב- 31 לאוגוסט, כשהערכה הייתה שהממשלה המכהנת במדינה, שהוקמה על ידי האמריקאיים, תחזיק מעמד בשלטון בין שנה לשנתיים.
ב- 15 לאוגוסט החלה ארה"ב בפינוי כוחותיה וכבר לאחר כיומיים החלו אנשי הטאליבן לכבוש שטחים במדינה. ב- 30 לאוגוסט עם השלמת הנסיגה האמריקאית כבר נשלטה המדינה על ידי הטאליבן.
המשותף לשני האירועים הוא שבבסיס שניהם מצוי כשל מודיעיני, המבוסס על הערכת מודיעין שגויה. מאמר זה יציג את שני האירועים ואת הכשל המודיעיני הדומה במאפייניו בשני המקרים.
אפגניסטאן
המלחמה באפגניסטן הייתה הארוכה בתולדות ארה"ב. לאזרחיה, כפי שהנשיא לשעבר ברק אובמה הודה, נמאס להיות "השוטר של העולם". משבר הקורונה, הכלכלי והבריאותי, רק חיזק את המגמה "להחזיר את הבנים הביתה." באפריל 2021 הודיע הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן, שבכוונתו לסיים את פינוי כלל הכוחות האמריקאיים עד ל- 11 בספטמבר, בדיוק במלאת 20 שנים להתקפת הטרור הרצחנית על מגדלי התאומים והפנטגון.
ההתקפה שהובילה לכיבוש אפגניסטאן ולמלחמה עקובת הדם באל-קעידה ובטאליבן. ביידן, לפני הנסיגה, במסיבת עיתונאים שהתקיימה ב- 8 ביולי 2021, כשנשאל האם בעקבות הנסיגה של ארה"ב, השתלטות מחדש של הטאליבן היא בלתי נמנעת, השיב בשלילה כשהוא משווה את סדר הכוחות של הצבא האפגני (350 אלף חיילים) לזה של הטאליבן (70 אלף חיילים).
אמירתו של ביידן נתמכה דאז בכעשרים הערכות מודיעין שונות מארבע ארגוני מודיעין אמריקאיים, אשר העריכו כי הממשלה שהקימה ארה"ב תחזיק מעמד בין שנה לשנתיים לאחר הנסיגה. כך למשל דו"ח ה- CIA ממאי 2021 העריך שהממשלה האפגנית תחזיק מעמד לפחות 12 חודשים. דו"ח אחר של המודיעין הצבאי, ה- DIA, העריך באפריל, שהממשלה האפגנית תחזיק מעמד לפחות 18 חודשים, ותאפשר את ייצובה של המדינה.
הערכת המודיעין האמריקאי הייתה כי, כוחות הטאליבן הנחותים משמעותית במספרם וביכולתם לא יצליחו לעמוד מול הצבא האפגני, הגדול והמצויד היטב – במיטב הטכנולוגיות והאמצעים האמריקאיים. אך הצבא האפגני נכנע לכוחות הטאליבן כמעט ללא קרבות, ואמצעי הלחימה האמריקאיים הועברו לידי כוחותיו של הטאליבן, כולל רובים, תחמושת, רכבים משוריינים, טנקים, קני ארטילריה ומסוקי קרב.
וכך ב- 30 באוגוסט, יום הנסיגה האחרון בו נסגרו שערי אפגניסטן בפני ארה"ב, היה כבר הטאליבן בשליטה מלאה על המדינה האפגנית. הערכת המודיעין האמריקאית, לא לקחה בחשבון או העריכה נכונה את הלהט הדתי והאידיאולוגי של אנשי הטאליבן ואת התמיכה העממית בהם ואת משמעותם.
הנשיא האמריקאי ובכירי ממשלתו העריכו שהטאליבן יאפשר לכוחות האמריקאים לסיים את הנסיגה ולא יפעל צבאית עד השלמתה, הערכה שהתגלתה כשגויה כיומיים לאחר תחילת הנסיגה ב- 15 לאוגוסט, עת החל הטאליבן בפעילות צבאית אינטנסיבית להשתלטות על אזורים נרחבים. אך יחד עם זאת, ולמרות השינוי בהערכה המודיעינית, דבק הנשיא ביידן בהערכתו שאפגניסטאן לא תיפול במהרה לידי הטאליבן.
הערכת המודיעין האמריקאית לא לקחה אף בחשבון את שהרוסים למדו על בשרם עשרות שנים לפני, והיא את טקטיקת הגרילה של הטאליבן (מעבר לרוח האמונה), היודעת לנצל את תנאי הטופוגרפיה ואת האסימטריה לטובתם.
אוקראינה
הצבא הרוסי נערך לפלישה לאוקראינה חודשים מספר לפני שזו נערכה בפועל. רוסיה ריכזה כוחות גדולים בגבולותיה עם אוקרינה, בגבול שבין בלארוס לאוקראינה, כמו גם בים השחור. ב- 10 לפברואר אף קיימו כוחות הצבא הרוסי תרגיל מוכנות ארוך בן עשרה ימים, המשלב את כלל זרועות הצבא. ב- 14 לפברואר, כעשרה ימים לפני הפלישה החלה מתקפת סייבר רוסית על אתרי ממשלה ובנקים באוקראינה, וב- 24 לפברואר החלה הפלישה המשולבת, מדרום, ממזרח ומצפון.
מאז הפלישה התקדם הצבא הרוסי בצעדים איטיים בלבד, בניגוד לכל תוכניותיו, כשהוא מתפקד בצורה שלומיאלית, חסרת הכוונה וחסרת תיאום. כוחות האוויר שלו לא פועלים להשגת שליטה אווירית מלאה ומסייעים אך במעט לפעילות הקרקעית של כוחות היבשה. כוחות היבשה פועלים ללא תיאום ביניהם, ונתקעים בשבילי הכבישים בשל בעיות לוגיסטיות וטכניות – תקלות, חוסר בחלקי חילוף, חוסר במזון ובדלק.
יחד עם הסיבות הללו לתיאור כשלונו המצטבר של הצבא הרוסי המפואר, עתיר הטכנולוגיות והאמצעים, מסתמן אלמנט חשוב נוסף, שהוא אולי הבסיס לכל ראשיתם של המהלכים הצבאיים וזהו האלמנט המודיעיני.
רוסיה, המעצמה השלישית הגודלה בעולם, מיד אחרי סין, גדולה, חזקה ומצוידת טוב יותר מהצבא האוקראיני. אוקראינה שלה צבא מכובד יחסית, אינה מחזיקה בנשק גרעיני בדומה לרוסיה, ונמצאת, הלכה למעשה, בודדה בשדות הקרב מול היריב הרוסי. רוסיה אף הבינה כי המערב לא יתערב צבאית ויפעל לטובתה של אוקראינה.
השלטון הרוסי הבין את המפה, ופירש אותה כמי שנוטה לטובתו, והחליט לנצל את המצב ואת חולשת המערב ולפתוח במערכה. במסגרת זו ועל מנת לתת לכך משקל ותוקף, נפנפה רוסיה בכוחותיה הגרעינים – איתות נוסף למערב שלא להתערב.
המהלך הרוסי תוכנן כאמור להיות מהיר ויעיל – פלישה, מיגור הצבא האוקראיני ושליטה על הטריטוריה האוקראינית. הערכת המודיעין הרוסית הייתה, שכוחות הצבא הרוסי ה"משחררים" יתקבלו בברכה באוקראינה ושהם יזכו לקבל סיוע לוגיסטי מקומי.
סקרים שבוצעו על ידי סוכנות הביטחון הפדראלית, ה- FSB, ערב הפלישה הצביעו על אהדת הציבור האוקראיני, במיוחד בקרב הבדלנים החיים בדרום המדינה. הערכת המודיעין של ה- FSB אודות התמיכה הציבורית ברוסיה באוקראינה היוותה בסיס להחלטה אודות מועד הפלישה והיכולת להחליף את הנשיא האוקראיני. כחלק ממסע הלגיטימציה ועל רקע הערכת המודיעין, עשה פוטין שימוש בנרטיב הניאו-נאציזם האוקראיני, מספר ימים לפני הפלישה.
הערכת המודיעין הרוסית לא הביאה לידי חשבון היבטים לאומניים ואת ההתגייסות וההתנגדות העממית האוקראינית, במסגרתה נלחמים האזרחים בכוחות הרוסיים, כמעט בכל אמצעי העומד לרשותם – מבקבוקי מולוטוב ורובים ועד טילים נגד טנקים וטילים נגד מטוסים. כל אלו שיבשו את כל הערכות המודיעין הרוסיות.
זאת ועוד, מתכנני המבצע הרוסי ביניהם גורמי המודיעין הצבאי, אם היו כאלו, לא לקחו בחשבון את תקופת השנה והבוץ המצטבר בשולי הדרכים, אלו הובילו את טורי השריון והרק"מ הרוסי לנוע על הכבישים. הטופוגרפיה הזו ומצב הדרכים היו ידועים למיליציות האזרחים האוקראיניות, שעשו בה שימוש והצליחו לפגוע ביעילות בהתקדמות הצבא הרוסי באמצעות מארבים מתוכננים.
במהלך הלחימה נראה כי חסר מודיעין טקטי, הנדרש לתנועת הכוחות ולתכנון ימי הלחימה. יכולות האיסוף של המודיעין הצבאי הרוסי, ה- GRU, הן יכולות נרחבות ומתקדמות, דוגמת יכולות סיגינט (מודיעין אותות אלקטרוני), סייבר וחוזי באמצעות מערך לווייני התצפית הרוסי. אך לפי ההתקדמות והכישלונות של הכוחות נראה כי המודיעין הטקטי לא מגיע לידיהם. אחרת, קשה מאד להבין את ההתקדמות הרוסית הכושלת בהיבטים אלו.
גם מבצעי מודיעין כירורגיים אותם ביצעו כוחות מודיעין מיוחדים, כדוגמת הניסיונות לחיסולו של הנשיא האוקראיני עלו בתוהו.
הערכות המודיעין שעלו בפני פוטין נדונו כולם לכישלון, שכן פוטין היה מוכן לשמוע רק את מה שפוטין מוכן לשמוע. היה די להתבונן בסרטון שהופץ באופן ויראלי ברשת בסוף פברואר, בו אולץ ראש ארגון המודיעין הרוסי ה- SVR, להגיד אמירה התואמת את רצונו של פוטין.
כשלון מודיעיני
בשני מקרי הבוחן שהוזכרו במאמר זה אלמנטים דומים של כשלים מודיעיניים. באפגניסטאן כמו באוקראינה, התקשו המודיעין האמריקאי והמודיעין הרוסי להעריך נכונה את עוצמתה וחשיבותה של האידיאולוגיה, שהייתה כוח מניע קריטי בשני האירועים.
מודיעין כזה מבוסס על הבנה עמוקה ושורשית של תרבות ואנתרופולוגיה, שפעמים רבות אינו נלקח בחשבון במודיעין ה"קלאסי".
באפגניסטאן הוזן הנשיא האמריקאי בהערכות מודיעין שחזו את יכולת השלטון להחזיק מעמד שנה עד שנתיים, אך ככל שהתקרב מועד הנסיגה שינה המודיעין האמריקאי את הערכתו, ולמרות זאת, התקשה הנשיא האמריקאי לשנות את דעתו. באוקראינה, הנשיא הרוסי לא הסכים לקבל דעות שונות, והיה נחוש בדעתו ובאמונתו שהעם האוקראיני, בטח ובטח בדרום המדינה, בחבל הבדלני, יתמוך ויסייע לצבא הרוסי.
באפגניסטאן לא נלקחה בחשבון יכולת הלוחמה האסימטרית של הטאליבן, שהצליח לגבור על יריב חזק וגדול ממנו משמעותית. גם באוקראינה לא צפה המודיעין הרוסי כי לוחמת מיליציות אזרחיות תכניע את הצבא הרוסי באמצעים אסימטריים.
בשני המקרים נראה כי לא היה מחסור במידע בידי ארגוני המודיעין הרלוונטיים, אלא נראה שניתוח המידע והערכת המודיעין שבוצעו היו מבוססי הטיות פסיכולוגיות, תרבותיות וארגוניות, ומכאן התקבלו הערכות מודיעין שגויות.
סיכום
תפקידם של ארגוני מודיעין הוא לספק תמונת מצב ולתאר את המציאות למקבלי ההחלטות – בין אם הם מקבלי החלטות בדרג המדיני או בדרג הצבאי/ביטחוני. ארגוני המודיעין אחראיים על איסוף פרטי מידע, הצלבתם, הערכתם ובנייה של תמונת המציאות בהתאם לכך.
אך המציאות לעולם לא תהיה ברורה, ולעולם יישארו פערים בהבנתה. זו נקודת העבודה של המודיעין.
הערכת המודיעין נועדה לתת פרשנות למציאות הידועה, להבהיר ולהשלים את פערי המידע באמצעות תרחישים, ניחושים "אינטליגנטיים" ועל בסיס ידע מהעבר. הערכת המודיעין נעשית על ידי אנשים ועל כן היא, בהתאם למורכבות האנושית שלנו, תהא לעולם מבוססת על הטיות פסיכולוגיות של אלו המעריכים אותה.
בין ההטיות ניתן לציין למשל הערכת חסר או הערכת יתר של היריב, תופעת ה"עדר", דיסוננס קוגניטיבי או אלמנטים ארגוניים ופוליטיים אחרים. על כן, כישלונות מודיעיניים יהיו תמיד חלק בלתי נפרד מעבודת המודיעין והם בלתי נמנעים.
כישלונות מודיעיניים אורבים כצל מאחורי כמה מהאסונות הגדולים ביותר הזכורים לנו, כמו ההתראה על מלחמת יום הכיפורים או תקיפת פרל הארבור במלחמת העולם השנייה, נפילתה של ברית המועצות, אסון התאומים, כישלון המודיעין האמריקאי לחזות את המהפכה האיראנית, וההערכה המוטעית כאילו לסדאם חוסיין יש כלי נשק להשמדה המונית, הערכה שעמדה ביסוד החלטתו של הנשיא בוש לפלוש לעיראק בשנת 2003.
בסיומה של המערכה באוקראינה יפנו צבאות לביצוע תהליכים של לימוד והפקת לקחים. יש כאן הרבה מה ללמוד, אודות אמצעי הלחימה הרוסיים, תהליכי תכנון מבצעיים, לוגיסטיקה, שילוב כוחות האוויר והיבשה, השתתפות הצי בקרב היבשה, חשיבותם של טילי תקיפה מדויקים מהאוויר, השתתפות רחפנים וכלי טיס לא מאוישים במערכה, חשיבותם של הטילים נגד המטוסים משוגרי הכתף, תפקידו של הטנק והתמרון היבשתי, ועוד.
המערכה באוקראינה אף תספק לארגוני המודיעין כר נרחב ללמידה – על חשיבות המודיעין החזותי באיסוף המודיעיני, ביצוע מבצעים מודיעיניים מעבר לקווי האויב, השימוש בסוכנים אנושיים, חשיבותם ותפקידם של מבצעי ההשפעה והלוחמה הפסיכולוגית. אך המערכה הזו תהיה כר מעניין לפיתוח ועדכון תיאוריות, שיטות וכלים להערכה מודיעינית בכל הרבדים שלה – מדינית, חברתית, אסטרטגית וטקטית.
הערכת המודיעין נועדה לתת פרשנות למציאות הידועה. בין ההטיות ניתן לציין למשל הערכת חסר או הערכת יתר של היריב, תופעת ה"עדר", דיסוננס קוגניטיבי או אלמנטים ארגוניים ופוליטיים אחרים. בשתי המלחמות של רוסיה - אפגניסטאן ואוקראינה, הטיות אלו באו לידי ביטוי - והביאו לכישלון המודיעין
https://t.me/mod_russia_en/719
בליל ה- 24 לפברואר פלש הצבא הרוסי לאוקראינה. על פי תוכניות המלחמה הרוסית, המערכה על אוקראינה הייתה צפויה להסתיים בתוך שבועיים. הכוחות הרוסיים פלשו והחלו בניסיונות למיגור הצבא האוקראיני. מעבר לבעיות המבצעיות והלוגיסטיות של הצבא הרוסי, נתקלו כוחותיו בהתנגדות אזרחית קשה לה הם לא ציפו. נכון לכתיבת שורות אלו, כשישה שבועות לאחר תחילתה, נראה שסופה של המערכה על אוקראינה עוד רחוק.
ב- 8 ליולי 2021 הודיע ג'ו ביידן, הנשיא האמריקאי, על הקדמת יציאת הכוחות האמריקאיים מאפגניסטאן לאחר 20 שנים. הכוחות האמריקאיים נסוגו מאפגניסטאן ב- 31 לאוגוסט, כשהערכה הייתה שהממשלה המכהנת במדינה, שהוקמה על ידי האמריקאיים, תחזיק מעמד בשלטון בין שנה לשנתיים.
ב- 15 לאוגוסט החלה ארה"ב בפינוי כוחותיה וכבר לאחר כיומיים החלו אנשי הטאליבן לכבוש שטחים במדינה. ב- 30 לאוגוסט עם השלמת הנסיגה האמריקאית כבר נשלטה המדינה על ידי הטאליבן.
המשותף לשני האירועים הוא שבבסיס שניהם מצוי כשל מודיעיני, המבוסס על הערכת מודיעין שגויה. מאמר זה יציג את שני האירועים ואת הכשל המודיעיני הדומה במאפייניו בשני המקרים.
אפגניסטאן
המלחמה באפגניסטן הייתה הארוכה בתולדות ארה"ב. לאזרחיה, כפי שהנשיא לשעבר ברק אובמה הודה, נמאס להיות "השוטר של העולם". משבר הקורונה, הכלכלי והבריאותי, רק חיזק את המגמה "להחזיר את הבנים הביתה." באפריל 2021 הודיע הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן, שבכוונתו לסיים את פינוי כלל הכוחות האמריקאיים עד ל- 11 בספטמבר, בדיוק במלאת 20 שנים להתקפת הטרור הרצחנית על מגדלי התאומים והפנטגון.
ההתקפה שהובילה לכיבוש אפגניסטאן ולמלחמה עקובת הדם באל-קעידה ובטאליבן. ביידן, לפני הנסיגה, במסיבת עיתונאים שהתקיימה ב- 8 ביולי 2021, כשנשאל האם בעקבות הנסיגה של ארה"ב, השתלטות מחדש של הטאליבן היא בלתי נמנעת, השיב בשלילה כשהוא משווה את סדר הכוחות של הצבא האפגני (350 אלף חיילים) לזה של הטאליבן (70 אלף חיילים).
אמירתו של ביידן נתמכה דאז בכעשרים הערכות מודיעין שונות מארבע ארגוני מודיעין אמריקאיים, אשר העריכו כי הממשלה שהקימה ארה"ב תחזיק מעמד בין שנה לשנתיים לאחר הנסיגה. כך למשל דו"ח ה- CIA ממאי 2021 העריך שהממשלה האפגנית תחזיק מעמד לפחות 12 חודשים. דו"ח אחר של המודיעין הצבאי, ה- DIA, העריך באפריל, שהממשלה האפגנית תחזיק מעמד לפחות 18 חודשים, ותאפשר את ייצובה של המדינה.
הערכת המודיעין האמריקאי הייתה כי, כוחות הטאליבן הנחותים משמעותית במספרם וביכולתם לא יצליחו לעמוד מול הצבא האפגני, הגדול והמצויד היטב – במיטב הטכנולוגיות והאמצעים האמריקאיים. אך הצבא האפגני נכנע לכוחות הטאליבן כמעט ללא קרבות, ואמצעי הלחימה האמריקאיים הועברו לידי כוחותיו של הטאליבן, כולל רובים, תחמושת, רכבים משוריינים, טנקים, קני ארטילריה ומסוקי קרב.
וכך ב- 30 באוגוסט, יום הנסיגה האחרון בו נסגרו שערי אפגניסטן בפני ארה"ב, היה כבר הטאליבן בשליטה מלאה על המדינה האפגנית. הערכת המודיעין האמריקאית, לא לקחה בחשבון או העריכה נכונה את הלהט הדתי והאידיאולוגי של אנשי הטאליבן ואת התמיכה העממית בהם ואת משמעותם.
הנשיא האמריקאי ובכירי ממשלתו העריכו שהטאליבן יאפשר לכוחות האמריקאים לסיים את הנסיגה ולא יפעל צבאית עד השלמתה, הערכה שהתגלתה כשגויה כיומיים לאחר תחילת הנסיגה ב- 15 לאוגוסט, עת החל הטאליבן בפעילות צבאית אינטנסיבית להשתלטות על אזורים נרחבים. אך יחד עם זאת, ולמרות השינוי בהערכה המודיעינית, דבק הנשיא ביידן בהערכתו שאפגניסטאן לא תיפול במהרה לידי הטאליבן.
הערכת המודיעין האמריקאית לא לקחה אף בחשבון את שהרוסים למדו על בשרם עשרות שנים לפני, והיא את טקטיקת הגרילה של הטאליבן (מעבר לרוח האמונה), היודעת לנצל את תנאי הטופוגרפיה ואת האסימטריה לטובתם.
אוקראינה
הצבא הרוסי נערך לפלישה לאוקראינה חודשים מספר לפני שזו נערכה בפועל. רוסיה ריכזה כוחות גדולים בגבולותיה עם אוקרינה, בגבול שבין בלארוס לאוקראינה, כמו גם בים השחור. ב- 10 לפברואר אף קיימו כוחות הצבא הרוסי תרגיל מוכנות ארוך בן עשרה ימים, המשלב את כלל זרועות הצבא. ב- 14 לפברואר, כעשרה ימים לפני הפלישה החלה מתקפת סייבר רוסית על אתרי ממשלה ובנקים באוקראינה, וב- 24 לפברואר החלה הפלישה המשולבת, מדרום, ממזרח ומצפון.
מאז הפלישה התקדם הצבא הרוסי בצעדים איטיים בלבד, בניגוד לכל תוכניותיו, כשהוא מתפקד בצורה שלומיאלית, חסרת הכוונה וחסרת תיאום. כוחות האוויר שלו לא פועלים להשגת שליטה אווירית מלאה ומסייעים אך במעט לפעילות הקרקעית של כוחות היבשה. כוחות היבשה פועלים ללא תיאום ביניהם, ונתקעים בשבילי הכבישים בשל בעיות לוגיסטיות וטכניות – תקלות, חוסר בחלקי חילוף, חוסר במזון ובדלק.
יחד עם הסיבות הללו לתיאור כשלונו המצטבר של הצבא הרוסי המפואר, עתיר הטכנולוגיות והאמצעים, מסתמן אלמנט חשוב נוסף, שהוא אולי הבסיס לכל ראשיתם של המהלכים הצבאיים וזהו האלמנט המודיעיני.
רוסיה, המעצמה השלישית הגודלה בעולם, מיד אחרי סין, גדולה, חזקה ומצוידת טוב יותר מהצבא האוקראיני. אוקראינה שלה צבא מכובד יחסית, אינה מחזיקה בנשק גרעיני בדומה לרוסיה, ונמצאת, הלכה למעשה, בודדה בשדות הקרב מול היריב הרוסי. רוסיה אף הבינה כי המערב לא יתערב צבאית ויפעל לטובתה של אוקראינה.
השלטון הרוסי הבין את המפה, ופירש אותה כמי שנוטה לטובתו, והחליט לנצל את המצב ואת חולשת המערב ולפתוח במערכה. במסגרת זו ועל מנת לתת לכך משקל ותוקף, נפנפה רוסיה בכוחותיה הגרעינים – איתות נוסף למערב שלא להתערב.
המהלך הרוסי תוכנן כאמור להיות מהיר ויעיל – פלישה, מיגור הצבא האוקראיני ושליטה על הטריטוריה האוקראינית. הערכת המודיעין הרוסית הייתה, שכוחות הצבא הרוסי ה"משחררים" יתקבלו בברכה באוקראינה ושהם יזכו לקבל סיוע לוגיסטי מקומי.
סקרים שבוצעו על ידי סוכנות הביטחון הפדראלית, ה- FSB, ערב הפלישה הצביעו על אהדת הציבור האוקראיני, במיוחד בקרב הבדלנים החיים בדרום המדינה. הערכת המודיעין של ה- FSB אודות התמיכה הציבורית ברוסיה באוקראינה היוותה בסיס להחלטה אודות מועד הפלישה והיכולת להחליף את הנשיא האוקראיני. כחלק ממסע הלגיטימציה ועל רקע הערכת המודיעין, עשה פוטין שימוש בנרטיב הניאו-נאציזם האוקראיני, מספר ימים לפני הפלישה.
הערכת המודיעין הרוסית לא הביאה לידי חשבון היבטים לאומניים ואת ההתגייסות וההתנגדות העממית האוקראינית, במסגרתה נלחמים האזרחים בכוחות הרוסיים, כמעט בכל אמצעי העומד לרשותם – מבקבוקי מולוטוב ורובים ועד טילים נגד טנקים וטילים נגד מטוסים. כל אלו שיבשו את כל הערכות המודיעין הרוסיות.
זאת ועוד, מתכנני המבצע הרוסי ביניהם גורמי המודיעין הצבאי, אם היו כאלו, לא לקחו בחשבון את תקופת השנה והבוץ המצטבר בשולי הדרכים, אלו הובילו את טורי השריון והרק"מ הרוסי לנוע על הכבישים. הטופוגרפיה הזו ומצב הדרכים היו ידועים למיליציות האזרחים האוקראיניות, שעשו בה שימוש והצליחו לפגוע ביעילות בהתקדמות הצבא הרוסי באמצעות מארבים מתוכננים.
במהלך הלחימה נראה כי חסר מודיעין טקטי, הנדרש לתנועת הכוחות ולתכנון ימי הלחימה. יכולות האיסוף של המודיעין הצבאי הרוסי, ה- GRU, הן יכולות נרחבות ומתקדמות, דוגמת יכולות סיגינט (מודיעין אותות אלקטרוני), סייבר וחוזי באמצעות מערך לווייני התצפית הרוסי. אך לפי ההתקדמות והכישלונות של הכוחות נראה כי המודיעין הטקטי לא מגיע לידיהם. אחרת, קשה מאד להבין את ההתקדמות הרוסית הכושלת בהיבטים אלו.
גם מבצעי מודיעין כירורגיים אותם ביצעו כוחות מודיעין מיוחדים, כדוגמת הניסיונות לחיסולו של הנשיא האוקראיני עלו בתוהו.
הערכות המודיעין שעלו בפני פוטין נדונו כולם לכישלון, שכן פוטין היה מוכן לשמוע רק את מה שפוטין מוכן לשמוע. היה די להתבונן בסרטון שהופץ באופן ויראלי ברשת בסוף פברואר, בו אולץ ראש ארגון המודיעין הרוסי ה- SVR, להגיד אמירה התואמת את רצונו של פוטין.
כשלון מודיעיני
בשני מקרי הבוחן שהוזכרו במאמר זה אלמנטים דומים של כשלים מודיעיניים. באפגניסטאן כמו באוקראינה, התקשו המודיעין האמריקאי והמודיעין הרוסי להעריך נכונה את עוצמתה וחשיבותה של האידיאולוגיה, שהייתה כוח מניע קריטי בשני האירועים.
מודיעין כזה מבוסס על הבנה עמוקה ושורשית של תרבות ואנתרופולוגיה, שפעמים רבות אינו נלקח בחשבון במודיעין ה"קלאסי".
באפגניסטאן הוזן הנשיא האמריקאי בהערכות מודיעין שחזו את יכולת השלטון להחזיק מעמד שנה עד שנתיים, אך ככל שהתקרב מועד הנסיגה שינה המודיעין האמריקאי את הערכתו, ולמרות זאת, התקשה הנשיא האמריקאי לשנות את דעתו. באוקראינה, הנשיא הרוסי לא הסכים לקבל דעות שונות, והיה נחוש בדעתו ובאמונתו שהעם האוקראיני, בטח ובטח בדרום המדינה, בחבל הבדלני, יתמוך ויסייע לצבא הרוסי.
באפגניסטאן לא נלקחה בחשבון יכולת הלוחמה האסימטרית של הטאליבן, שהצליח לגבור על יריב חזק וגדול ממנו משמעותית. גם באוקראינה לא צפה המודיעין הרוסי כי לוחמת מיליציות אזרחיות תכניע את הצבא הרוסי באמצעים אסימטריים.
בשני המקרים נראה כי לא היה מחסור במידע בידי ארגוני המודיעין הרלוונטיים, אלא נראה שניתוח המידע והערכת המודיעין שבוצעו היו מבוססי הטיות פסיכולוגיות, תרבותיות וארגוניות, ומכאן התקבלו הערכות מודיעין שגויות.
סיכום
תפקידם של ארגוני מודיעין הוא לספק תמונת מצב ולתאר את המציאות למקבלי ההחלטות – בין אם הם מקבלי החלטות בדרג המדיני או בדרג הצבאי/ביטחוני. ארגוני המודיעין אחראיים על איסוף פרטי מידע, הצלבתם, הערכתם ובנייה של תמונת המציאות בהתאם לכך.
אך המציאות לעולם לא תהיה ברורה, ולעולם יישארו פערים בהבנתה. זו נקודת העבודה של המודיעין.
הערכת המודיעין נועדה לתת פרשנות למציאות הידועה, להבהיר ולהשלים את פערי המידע באמצעות תרחישים, ניחושים "אינטליגנטיים" ועל בסיס ידע מהעבר. הערכת המודיעין נעשית על ידי אנשים ועל כן היא, בהתאם למורכבות האנושית שלנו, תהא לעולם מבוססת על הטיות פסיכולוגיות של אלו המעריכים אותה.
בין ההטיות ניתן לציין למשל הערכת חסר או הערכת יתר של היריב, תופעת ה"עדר", דיסוננס קוגניטיבי או אלמנטים ארגוניים ופוליטיים אחרים. על כן, כישלונות מודיעיניים יהיו תמיד חלק בלתי נפרד מעבודת המודיעין והם בלתי נמנעים.
כישלונות מודיעיניים אורבים כצל מאחורי כמה מהאסונות הגדולים ביותר הזכורים לנו, כמו ההתראה על מלחמת יום הכיפורים או תקיפת פרל הארבור במלחמת העולם השנייה, נפילתה של ברית המועצות, אסון התאומים, כישלון המודיעין האמריקאי לחזות את המהפכה האיראנית, וההערכה המוטעית כאילו לסדאם חוסיין יש כלי נשק להשמדה המונית, הערכה שעמדה ביסוד החלטתו של הנשיא בוש לפלוש לעיראק בשנת 2003.
בסיומה של המערכה באוקראינה יפנו צבאות לביצוע תהליכים של לימוד והפקת לקחים. יש כאן הרבה מה ללמוד, אודות אמצעי הלחימה הרוסיים, תהליכי תכנון מבצעיים, לוגיסטיקה, שילוב כוחות האוויר והיבשה, השתתפות הצי בקרב היבשה, חשיבותם של טילי תקיפה מדויקים מהאוויר, השתתפות רחפנים וכלי טיס לא מאוישים במערכה, חשיבותם של הטילים נגד המטוסים משוגרי הכתף, תפקידו של הטנק והתמרון היבשתי, ועוד.
המערכה באוקראינה אף תספק לארגוני המודיעין כר נרחב ללמידה – על חשיבות המודיעין החזותי באיסוף המודיעיני, ביצוע מבצעים מודיעיניים מעבר לקווי האויב, השימוש בסוכנים אנושיים, חשיבותם ותפקידם של מבצעי ההשפעה והלוחמה הפסיכולוגית. אך המערכה הזו תהיה כר מעניין לפיתוח ועדכון תיאוריות, שיטות וכלים להערכה מודיעינית בכל הרבדים שלה – מדינית, חברתית, אסטרטגית וטקטית.
